יום שבת, 23 בנובמבר 2013

א- מבוא ושורות ראשונות

הפרק סקילה וכריבדיס במרכז הספר "יוליסס" הוא דיון על המחזה "המלט", קריאה וכתיבה, החיים כספרות וספרות כדרך חיים. הפרק  מתחיל  בשיחתם של חבורת אוהבי ספרות ואומנות, שמתחילה בספריה הלאומית בדבלין ומסתיימת בפאב. לעומת מתח העלילה העיקרי של "המלט", היסוסיו של  של המלט לנקום את רצח אביו, מוצגת הבחירה ב"סקילה וכריבדיס" בין חיים וספרות  כלא-אפשרית ולכן מיותרת. ג'ויס, בעזרת סטיבן דדאלוס, אחד משני גבורי "יוליסס", מציג את הכתיבה כשואבת מביצת החיים. המתנגדים לטיעון של דדאלוס, שדמויותיהם מבוססות על אנשים שבפועל אף הערימו קשיים על הוצאתו לאור של "יוליסס", מעדיפים לראות באומנות  ובכתיבה חתירה אחר מהות נשגבת, קדושה, ולכן מנותקת מחיי חולין.  שיחתם היא דיון פילוסופי בצהריי היום, אפלטון מול אריסטוטלס. מורה מול תלמיד. אידיאה ופרקטיקה.
השיחה מתחילה בדבריו של תומאס ויליאם ליסטר, מתרגם, עורך והספרן הראשי שבמשרדו מתנהלת השיחה.
"אדיב, כדי לרצותם, הספרן הקוויקר ימיים כחתול;
-והרי יש לנו, תסכימו איתי, אותם דפים דגולים ב"וילהם מייסטר"?" ( תרגום יוליסס, יעל רנן, הוצאת מחברות לספרות)
סטיבן בחדר  כדי להסכים עם אף לא אחד מהנוכחים.
"וילהם מייסטר" הוא ספר החניכות הראשון בעולם וספרו השני של יוהאן וולפגנג פון גתה מ-1795. הגבור, בין השאר  מתרגם, מפיק ואף מעבד של המחזה "המלט" להצגה בתאטרון נודד גרמניה.מחשבותיו של מייסטר על המלט היא פרשנותו של גתה למחזאי האנגלי שפעל כמאתיים שנים קודם.
דרכו של וילהם מייסטר הפוכה לסטיבן דדאלוס, כמאה עשרים שנה מאוחר יותר
שילר במכתב לגתה מ-1796: "..וילהלם מייסטר הוא החיוני שבדמויות אך לא החשוב שבהן; אחת התכונות המוזרות ברומן שלך הוא שאין בו גיבור, גם אין הוא נזקק לו. הכל מתרחש סביבו, אך לא בעטיו; דווקא משום שהדברים הסובבים אותו מייצגים ומבטאים עוצמות, בעוד הוא נוח להשפעה, יחסיו עם שאר הדמויות היו חייבים להיות שונים מאלה של גיבורים ברומנים אחרים.."
המעבר מן הדרמה אל הרומן-יצוגה של חניכה מוצלחת-דורש איפה דמות נוחה להשפעה: דמות זו, שאינה "לבדה" עוד, ואין היא במחלוקת עם העולם, היא פריזמה בנויה היטב, ובה אינספור גווני הגוונים של ההקשר החברתי נמזגים זה בזה לכלל "אישיות הרמונית".
 (פרנקו מורטי - דרך העולם רומן החניכה בתרבות האירופית. תרגום שירה סתיו, מכאן-כתב עת לחקר הספרות העברית, עמ' 175,מחלקת ספרות אוניברסיטת בן גוריון, כתר הוצאה לאור)



מערכה ראשונה-קריאת המחזה המלט.



המלט -מערכה 1 תמונה 1 תרגום דורי פרנס. לקריאה רצופה של המחזה


(נכנסים פרנסיסקו וברנארדו, שני  זקיפים)

ברנארדו:   מי שם?
פרנסיסקו:  לא, תענה אתה. עמוד, ותזדהה.
ברנרדו:     יחי המלך!
פרנסיסקו:   ברנרדו?
ברנרדו:     בעצמו.
פרנסיסקו:  אתה בא בדיוק על השעה.
ברנרדו:     עכשיו צִלְצל חצות. לך למיטה, פרנסיסקו.
פרנסיסקו:  תודה על החילוף. זה קור כלבים,
             והלב שלי כבד.
ברנרדו:     עברה בשקט השמירה?
פרנסיסקו:  עכבר לא זז.
ברנרדו:     טוב, לילה טוב.
             ואם תפגוש בדרך את הורציו ומרצלוס,
             השותפים שלי לשמור, בקש מהם שיזדרזו.
פרנסיסקו:  נדמה לי שאני שומע אותם.
           (נכנסים הורציו ומרצלוס)
                                       עצור,
               הו! מי שם?
הורציו:                       חברים לָאדמה
               הזאת.
מרצלוס:               ונתינים נאמנים למלך דנמרק.
פרנסיסקו:    ברכות ולילה טוב.
מרצלוס:      שלום, חייל טוב. מי החליף אותך?
פרנסיסקו:   ברנרדו ממלא את מקומי. ברכות ולילה טוב.
             (יוצא)
מרצלוס:    היי-הו, ברנרדו!
ברנרדו:     תגיד - מה, זה הורציו שם?
הורציו:      חלק ממנו.
ברנרדו:     ברוך הבא, הורציו. ברוך הבא, מרצלוס טוב.
מרצלוס:    מה, הדבר הזה הופיע שוב הלילה?
ברנרדו:     לא ראיתי כלום.
מרצלוס:    הורציו פה אומר זה רק דמיון שלנו,
             ולא מוכן בשום פנים להאמין
             בַּבּלהה הזאת שכבר ראינו פעמיים.
             לכן הפצרתי בו שיצטרף
             לשמור אתנו כל דקה הלילה,
             שאם הצל הזה יבוא עוד פעם,
             הוא יאשר מה שראינו וידבר אליו.
הורציו:      די-די, זה לא יופיע.
ברנרדו:                           שב בינתיים,
               ותן לנו לתקוף עוד פעם את אוזניך
               המבוצרות כל כך מול הספור שלנו, עם
               מה שראינו שני לילות.
הורציו:                               טוב, אז נשב,
                ושברנרדו יספר על זה.
ברנרדו:        בלילה הקודם,
               כשהכוכב שם, מערבה לְכּוכב-צפון,
               שט והאיר אותה חלקת שמיים
               שהוא מאיר עכשיו, מרצלוס ואני,
               והשעון צלצל אחת אז -
              (נכנס הרוח)
מרצלוס:     שקט,  עצור. תראה שם שוב זה בא.
ברנרדו:      ממש בדמות המלך המנוח.
מרצלוס:     אתה איש מלומד. דבר אליו, הורציו.
ברנרדו:      זה לא נראה כמו המלך? תביט עליו, הורציו.
הורציו:      ממש כמו. זה מקפיא אותי מפחד ומתדהמה.
ברנרדו:     זה כמו רוצה שידברו אליו.
מרצלוס:                               דבר אליו, הורציו.
הורציו:      מי, מה אתה שמנשל שעה כזאת בַּלילה,
             ואת הדמות המפוארת והמלחמתית
             שבה צעד בשעתו המלך הקבור של דנמרק?
             אני קורא לך בשם שמיים, דבר.
מרצלוס:    זה נעלב.
ברנרדו:                תראה, זה מסתלק.
הורציו:      עצור! דבּר, דבר. אני קורא לך, דבר.
            (יוצא הרוח)
מרצלוס:    הלך, ולענות זה לא מוכן.
ברנרדו:     עכשיו, הורציו, מה? אתה רועד, אתה חיוור.
             זה לא דבר גדול יותר מדמיונות?
             מה דעתך על זה?
הורציו:      חי אלוהים  שלא הייתי מאמין
             בלי העדות המוחשית
             של שתי עיני.
מרצלוס:                   זה לא דומה לַמלך?
הורציו:      כמו שאתה דומה לעצמך.
             שריון ממש כזה לבש כשהוא לחם
             מול הנורווגי השאפתני. וכך פעם  
             הקדיר פנים, כשבִּמריבה זועמת הוא
             ניפץ את הקורנס על קרח. זה
             מוזר.
מרצלוס:     כך, פעמיים, בדיוק באותה שעת-לֵיל מתה,       
             עבר בצעדה צבאית מול משמרתנו.
הורציו:      איני יודע מה ואיך לחשוב.
             אבל, לדעתי זה מבשר
             על איזו פורענות למדינה.
מרצלוס:    עכשיו שב, וספר – שכן אתה יודע -
             על מה חֵילות-משמר קפדניים כאלה  
             טורדים את אזרחי הארץ לילה-לילה,
             למה יום-יום יש אספקת עופרת וגופרית,
             ייבוא של נשק מלחמה, ומה עושים       
             בוני המַשחתות שעמלים בפרך
             בלי להבדיל שבת מיום של חול,
             מה פה עומד להתרחש שהבהילות המזיעה הזאת
             הופכת לילה לשותף-העבודה של יום?
             מי זה יכול פה לעדכן אותי?
הורציו:                                   אני יכול.
               על כל פנים, זה מה שלוחשים. המלך הקודם
               שלנו, שדמותו הופיעה לפנינו רק עכשיו,
               הוזמן בשעתו לִקְרב, כפי שאתם יודעים,
               בידי מלך נורווגיה הזקן, שנעקץ מגאווה רבת קנאה;
               בַּקרב הזה, מלכנו הנועז מכל -
               כי זה היה המוניטין שלו בצד הזה של העולם -
               שחט את הנורווגי; שעל-פי
               הסכם חתום ומעוגן בַּחוק
               ובכללֵי האבירות, הפסיד,
               ביחד עם חייו, את אדמותיו שנכבשו,
               לַמנצח; וכנגד אלה, העמיד
               מלכנו מחצית להתערבות,
               אשר היתה עוברת לַירושה של הנורווגי,
               אם הוא היה זוכה, כשם שלפי אותו הסכם
               והוצאת הסעיפים לַפועל  
               האדמות שלו נפלו לידי מלכנו.
               עכשיו, אדון, יורש העצר הנורווגי, פורטינבראס,
               פרא אדם בוער להתפוצץ,
               קיבץ סביבו בפאתי נורווגיה להקות
               של אנשים קשים ונואשים בלי חוק, כרישים
               שמוכנים, תמורת מזון ואספקה, לכל מבצע
               שימלא את הבטן; והמבצע,
               כפי שנראֶה למדינה שלנו,
               אינו אלא שחרור בכוח וכפיה
               של כל האדמות שהוזכרו לעיל
               אשר אָבדו כך לאביו. וזה, אני מניח,
               המניע הראשי לַהכנות שלנו, המקור
               לַמשמרות שלנו, והטעם הראשי
               לַהמולה ולְמצב-חירום כזה בארץ.
ברנרדו:       כן, כנראה זאת הסיבה.
               ולא בִּכְדִי היצור המבשר-רעות הזה
               חוצה בבגד מלחמה את המשמר,
               ועוד דומה כל כך לַמלך שהיה
               ושעודנו העילה למלחמות האלה.
הורציו:        זה כמו גרגיר שמגרד בָּעין של הנפש.
               ברומא המשגשגת הגדולה,
               לפני שיוליוס העצום נפל, כל הקברים
               עמדו ריקים מדיירים, והמתים בַּתכריכים
               חרקו וצייצו ברחובות רומא - כשזנבות
               הכוכבים נטפו אש והטל
               דימם, ואסונות אירעו בשמש;
               והירח המֵימִי, שליט גאות ושפל,
               היה חולה כמעט כאילו יום-הדין בא.
               וכמו אותות לְפורענות קרובה,
               שליחים שמקדימים את הגורל    
               כהקדמה לְפגע מתקרב,
               נטעו הארץ והאדמה אימה  
               הן באקלים והן בבני אדם.  
              (נכנס הרוח)
              אבל דממה, תראו, שם - שוב זה בא!
              אני אצא מול זה, גם אם זה יפוצץ אותי.
          (הרוח פורש את זרועותיו)
               עצור-שם, אשליה.
               אם יש בך קול או בת-קול,
               דבר אלי.
               אם יש איזה דבר טוב לעשות
               שיעניק לך קצת הקלה ולי ברכה,
               דבר אלי.
               אם הגורל של ארצך חשוב לך
               ויש לך מידע כדי להציל אותה מראש -
               דבר, הו!
               או אם אָגרת בחייך אוצרות
               שנעשקו ברחם אדמה, שבגללם, אתם,
               רוחות הרפאים, לא פעם צועדים בַּמוות,
               דבר על זה.
              (התרנגול קורא)
                            עצור, דבר. עצור אותו, מרצלוס.
מרצלוס:    מה, להכות את זה עם החנית?
הורציו:      אם זה לא יעמוד - תכה.
ברנרדו:     זה פה.
הורציו:      זה פה.
           (הרוח יוצא)
מרצלוס:    זה הלך.
            לשווא אנחנו מציגים לִיְצור כה מלכותי
            תצוגות של אלימות, כי הוא כמו האוויר –
            בלתי שביר, והמהלומות
            הנואלות שלנו הן בדיחה רעה.
ברנרדו:     זה כבר כמעט פצה פה כשהתרנגול קרא.
הורציו:      ואז נרתע, כמו יצור אשם
             בפני גזר דין מחריד. שמעתי כי
             התרנגול, החצוצרה לַבּוקר, בגרונו
             הצרחני מעיר את אֵל היום,
             ולמשמע האזעקה הזאת,
             כל רוח רפאים שמשוטט
             בַּים, בָּאש, באדמה או באוויר,
             נחפז בחזרה אל ההסגר שלו. והדבר 
             הזה הוכיח בעליל שזו אמת.
מרצלוס:     הוא התפוגג לו עם קרקור התרנגול.
              אומרים שבָּעונה בה חוגגים את לידתו של המושיע,
              עוף שחר זה שר כל הלילה. ואומרים
              שאז אף רוח-רפאים אינו מעז לצאת מקבר;
              והלילות בריאים; גרמי שמיים לא מכים בְּפורענות;
              פיה לא יכולה לחטוף; ולמכשפה אין כוח לכשף,
              כה מקודש ומבורך הזמן הזה.
הורציו:       כן, כך שמעתי ואני גם מאמין חלקית.
              אבל רְאו, הבוקר - בגלימת אפור וארגמן -
              צועד לו על הטל של הגבעה גבוה במזרח.
              נשבור את המשמרת. ואני
              מציע, בואו נגלה מה שראינו פה הלילה
              להמלט הצעיר. כי, חי נפשי,
              הרוח, שהיה אילם אלינו, ידבר איתו.
              אתם בעד שנספר לו, כפי
              שמצווה אהבתנו ויאה לחובתנו?
מרצלוס:      בלי שום דיחוי, אני אומר. הבוקר אני גם
               יודע איפה בקלות נמצא אותו.  
              (יוצאים)